קבורה יהודית
קבורה יהודית בהלכה
איזהו קבר כשר?
קבורה יהודית מחייבת קבורה בקבר שבו הארון מונח ישירות באדמה, ומכוסה באדמה עד שהוא מלא ונוצרת תלולית קטנה עליו. הקבר צריך להיות בעומק של לפחות ארבעים סנטימטרים, ורחב וארוך דיו לארון.
קבורה מעל פני האדמה אסורה בהחלט על פי ההלכה היהודית, ועל פי הקבלה כל אפשרויות הקבורה האלטרנטיביות מפריעות קשות לנפש הנצחית.
יש קהילות שקוברות את יקיריהן בחלקות משפחתיות, או זו לצד זו במקרה של בן / בת זוג. ויש קהילות אחרות שנוהגות לקבור את הגברים ואת הנשים בחלקות נפרדות. שתי הגישות הללו מותרות. כל אחד ילך לפי מנהג קהילתו או שיבקש מרב מוסמך הדרכה.
קבורה יהודית בהקמת מצבה
מצבת קבורה יהודית היא קביעת מצבה ליד קבר הנפטר נהוגה בקרב יהודים מאז ימי המקרא והיא דרך ראויה לכבד את המנוח.
המצבה מונחת בדרך כלל בראש הקבר. רבים מקימים את המצבה למחרת השבעה (שהיא שמונה ימים מהקבורה). אחרים ממתינים עד לשלושים (שלושים יום), ואחרים ממתינים שנים עשר חודשים. כל אחד ילך על פי מנהג קהילתו. המצבה צריך להיות עשוי מאבן או גרניט כמו המצבות שסובבים אותה, כדי להימנע מבוכה מאותם אנשים שלא יכולים להרשות לעצמם מצבה מפוארת. ויש יוצא מכלל זה כמו במנהיג או חכם גדול.
מנהג הנחת פרחים
נטיעת עשב או פרחים על הקבר אינה מן היהדות כלל אלא מנהג של אומות העולם ואין, ומכל מקום אין בה תועלת לנפטר .
כיתוב על המצבה
נהוג לחרוט את שמו העברי של המנוח ואת שם אביו לדוגמא ישראל בן משה, כמו גם את התאריך והשנה העברית על המצבה. יש המוסיפים גם את שם הקהילה בה התגורר או את שמו של צדיק או חכם שהכל אחריו אותו מנוח. עם השנים האותיות נשחקות וראוי לחדש את אותיות המצבה. לפרטים על חידוש אותיות לחצו כאן.
על כל המצבות ניתן להוסיף את האותיות העבריות תנצב"ה, שפירושה "יהי רצון שנפשו (אותה) תהיה קשורה בצרור החיים." ויש שכותבים על הכותרת ראשי תיבות פ"נ, שפירושה "פה נקבר."
כשמכינים את הכיתוב למצבה, יש להימנע בכיתוב תכונותיו הטובות של המנוח ושבחיו, שכן יש שסבורים כי הנשמה תצטרך לתת דין וחשבון על מה שכתוב שם במהלך הדין.
חל איסור על גילוף או חריטה של צורת אדם על המצבה והרכבת תמונות כלשהן.
עדיף להשתמש רק בשפה העברית לכתיבה על המצבה. רצוי מאוד להתייעץ עם החברה קדישא או עם רב מוסמך לפני שמזמינים את המצבה.
זמן הקמת המצבה על פי קבורה יהודית
ישנה דעה מוטעית שיש להקים את המצבה כ- 12 חודשים לאחר קבורת הנפטר. בפועל, רק מיעוט מהציבור מחזיקים בדעה זו, ולא מומלץ ללכת אחר דעתם. מכל מקום על פי היהדות המבוססת על מספר רב של מקורות ובעלת מסורת ארוכה, יש לארגן את הקמת המצבה מיד לאחר השבעה.
הסיבה שניתנה בדרך כלל להמתנה של 12 חודשים היא כי המצבה משמשת תזכורת, וכי במשך 12 החודשים הראשונים נפטר המנוח, בכל מקרה, על ידי אמירת קדיש והימנעות מאירועים משמחים. למרות זאת, כיבוד המתים בעדיפות גדולה הרבה יותר על עיניין זיכרון הנפטר, ויש להסדיר מיד את הסידורים לאבן. אכן, אין ראוי לומר הספד, אפילו עבור צדיקים גדולים, לאחר שחלפו 12 חודשים.
אם לא ניתן יהיה לארגן את המצבה זמן קצר לאחר השבעה, ניתן להקימה עד לשלושים, או מיד לאחר מכן. באופן טבעי, יצרני מצבות דורשים זמן רב לחתוך את האבן, אך הכבוד למנוח נובע מהעובדה שהמשפחה מצווה עליה מיד. בנוסף, ימי השבעה הם ככל הנראה זמן די בהחלט לקבלת החלטות בכל נושא המצבה.
לייעוץ חינם בנושא או בשירות קבורה התקשרו עכשיו 050-8551667 ונשמח לעמוד לשירותכם.